ביאור:אסתר ח יג
אסתר ח יג: "פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים וְלִהְיוֹת היהודיים [הַיְּהוּדִים] עתודים [עֲתִידִים] לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ח יג.
לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם
[עריכה]מי הם איביהם שיש לנקום בהם על פשעי העבר?
ידוע שכשפורסמה פקודת ההרג של המן "הָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" אולם המן למשפחת אגג ואוהביו חשבו שדמו של מרדכי הוא הפקר. אגג היה מלך עמלק, "וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה, בַּגִּלְגָּל" (שמואל א טו לג).
היהודים ראו בעמלק את אויבם כי "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם" (שמואל א טו ב), "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם." (שמות יז יד) "כִּי... מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז טז)
ודוד רדף אחרי העמלקים אשר "פָשְׁטוּ, אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג, וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ" (שמואל א ל א) "וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ; וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם" (שמואל א ל ב)
כלומר העמלקים חיו על שוד ומלחמה והציקו ליהודים, והמן השתמש בשנאה הזו, בין בני ישראל והעמלקים, כדי לעודד את עמו להרוג את היהודים ולקחת אותם שלל, והיהודים התארגנו להלחם באויביהם ולהנקם בהם פעם אחת ולתמיד.
גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים
[עריכה]לא בסתר אורגנה ההגנה, והתקפת הנגד נגד אויבי היהודים, הפקודה נתנה בגלוי לכולם וכל אחד היה רשאי לבחור האם להצטרף לרוצחים ושודדים או להגן על היהודים ועצמם. ואכן "רַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם" (ביאור:אסתר ח יז) אבל העמלקים המשיכו בתוכניתם לעשות צרות ליהודים.
לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד ... טַף וְנָשִׁים
[עריכה]מרדכי היה במאבק להציל את היהודים מטמיעה ומתבוללות. תוכניתו היתה כמו תוכניתו של משה: להביא צרה, להביא ישועה, להוסיף חג הלל לישועה, ולקבל את התורה. המן רצה להשמיד את עם ישראל ואת תרבותו בכח החרב, בזמן שהיהודים היו נוטמעים ואובדים אפילו ללא התקפתו כשם שעשרת השבטים אבדו. מרדכי ענה לו בכח הזרוע, והכריז שהיהודים "יאבדו" את העמלקים לתמיד: "טַף וְנָשִׁים", כך שהתרבות של העמלקים תאבד מהעולם. לא כל העמלקים ישתתפו בשוד ורצח, אבל כל נער שישתתף יעיד על החינוך שהוא קיבל מהוריו, והוא יביא את נקמת המוות עליהם.
אין צורך לאבד את כל אנשי העם. מספיק לאבד את המנהיגים ומשפחתם (לדוגמא: המן ועשרת ילדיו), וכך כל העם יחפש זהות חדשה, ותרבות העמלקים, כשודדי דרכים, תכחד. וכן היה. היהודים נושעו וקיבלו את התורה ונשארו כעם, והעמלקים נכחדו וקללת אלוהים התקימה.
אולם חייבים להבין שזו לא היתה מלחמה של דת או גזע. זו היתה מלחמת תרבויות, וכל אדם, כולל יהודי, שיאמץ את תרבות עמלק, של פשע ושחיתות, גם הוא יצורף למקוללים.
מקורות
[עריכה]נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (19/02/2011)
I Sendowski, Mordecai Did Not Kneel Because The King Did Not Order It!, Crossbooks Publication, Bloomington IN, 2011